×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיִּ⁠פְשַׁ֤ע מוֹאָב֙ בְּ⁠יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֖י מ֥וֹת אַחְאָֽב׃
And Moab rebelled against Israel after the death of Ahab.
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמְרָדוּ מוֹאֲבָאֵי בְּיִשְׂרָאֵל בָּתַר דְמִית אַחְאָב.
ויפשע מואב – לפי שהיה עובד אחאב, כמו שאמר למטה: והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים (מלכים ב ג׳:ד׳), וכיון שמת אחאב, פשע בבנו.
ויפשע מואב בישראל אחרי מות אחאב – ספר זה להעי׳ שיותר רעות היו פעלות אחזיה מפעלות אחאב כי אחאב שב קצת מרוע מעשיו אבל זה היה מחזיק בכל אותן הפעלו׳ הרעו׳ שעשו אביו ואמו וכאילו היה זה סבה שפשע מואב בישראל ולא נתנו למלך ישראל המס שהיו נותנים לו מקודם.
ויפשע מואב בישראל. ספר הכתוב שכמו שאחזיה בן אחאב פשע ומרד לפני האלהים, כך בימיו פשע מואב מתחת מלכי ישראל, שהיה מואב מקדם משועבד אליהם.
ויפשע מואב – כי מאז היו עבדים לישראל, ואחרי מות אחאב מרדו.
ויפשע מואב מספר איך החל ה׳ להעניש את בית אחאב,
א. שמואב שהיה נותן עד עתה מס למלך ישראל פשע במות אחאב וכמ״ש לקמן ג׳ ד׳.
ויפשע וגו׳ – מואב היו לדוד עבדים נשאי מנחה (שמואל ב׳ ח׳:ב׳) ונשארו עבדים למלכי ישראל, כמו שאדום נשאר עבד למלכי יהודה, ואחזיה מחמת חליו שארך זמן הרבה (המטה אשר עלית שם לא תרד ממנה, פסוק ג׳) לא יכול להלחם עליהם ולהשיבם תחת משטרו.
הכתוב מספר איך החל ה׳ להעניש את בית אחאב1, שבתחילה מואב היה משלם מס למלך ישראל2, אולם אח״כ וַיִּפְשַׁע מָרַד מוֹאָב בְּיִשְׂרָאֵל, וזה התחיל אַחֲרֵי מוֹת אַחְאָב בימי אחזיה בנו, אשר פשע יותר מאביו3:
1. מלבי״ם.
2. רד״ק, מלבי״ם.
3. רלב״ג.
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַיִּפֹּ֨⁠ל אֲחַזְיָ֜ה בְּ⁠עַ֣ד הַשְּׂ⁠בָכָ֗ה בַּעֲלִיָּ⁠ת֛וֹ אֲשֶׁ֥ר בְּ⁠שֹׁמְ⁠ר֖וֹן וַיָּ֑⁠חַל וַיִּ⁠שְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֗ים וַיֹּ֤⁠אמֶר אֲלֵהֶם֙ לְ⁠כ֣וּ דִרְשׁ֗וּ בְּ⁠בַ֤עַל זְ⁠בוּב֙ אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֔וֹן אִם⁠־אֶחְיֶ֖ה מֵחֳלִ֥י זֶֽה׃
And Ahaziah fell down through the lattice in his upper chamber that was in Samaria and was sick; and he sent messengers, and he said to them, "Go, inquire of Baal-zebub the god of Ekron whether I shall recover from this sickness.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּנְפַל אֲחַזְיָה מִן סְרַגְתָּא בְּעִילִיתֵיהּ דִי בְּשֹׁמְרוֹן וְאִתְמְרַע וּשְׁלַח אִזְגַדִין וַאֲמַר לְהוֹן אֱזִילוּ תְּבַעוּ בְּבַעַל זְבוּב טַעֲוַת עֶקְרוֹן אִם אֱחֵי מִמַרְעֵי דֵין.
בעד השבכה – גראדה בלעז. אומר אני שרגילים לאורגו שתי וערב בנסרים ארוכים וקצרים, שקורין קנטינלי בלעז, ועושין נקבים נקבים כעין שבכה, וקרוי פרדוני בלעז.
ואני שמעתי: שבכה – וויץ בלעז, ובלשון אשכנז: שווינדל שטיג, כמו שפירשתי: ובלולים (מלכים א ו׳:ח׳).
Through the lattice. Gradil, in Latin. I say that they were accustomed to weave it as a warp and a woof with long and short boards, which is called (lates) cantineli, in Latin, and it was made full of holes like sort of a net, and it is called prodne, in Old French. But I heard that שְׂבָכָה is wiz, in Old French, and in German, schwindel steg, as I explained [in], "and by a winding stairway they went up.⁠"1
And he became ill. An expression of sickness.⁠2
1. Melakhim 2:1
2. Melakhim I 6:8.
בעד השבכה – מרדלייטא בלעז.
בעד השבכה – השבכה היתה בעליה, והיא ארובה, ואורגים אותם בעצים שתי וערב, ומניחים נקבים להאיר בבית התחתון, ומפני זה נקראת: שבכה, שהיא עשויה מעשה שבכה שהוא הרשת.
ויחל – מן: חלה, על משקל: ויעל, מן: עלה, ונקמצה היו״ד מפני ההפסק.
בעד השבכה – מחיצה שלשתי וערב.
ויחל – כמו ״ויחלה״, כמו ״ויען״, ״ויענה״.
ויפל – הנה אביו ג״כ עשה הרע ולא נפל אבל זכר זה לקיים מה שארז״ל שאין מיתה בלא חטא (שבת נ״ה). ואין תמה על שלום אביו כי כבר נזכר גמולו בעבור הכנעו. ובאור אלה הענינים אוצר י״י יבוא.
בעד השבכה – הוא מעש׳ רשת עשוי על הארוב׳ שיכנס האור דרך הנקבי׳ אשר בשבכ׳ בבית אשר תחת העלייה.
(ב-יז) אהשלישי הוא להודיע איך היה חומל הש״י על ישראל מפני השגחתו על האבות ולזה תמצא שכאשר ראה הש״י עוצם סור ישראל מעליו עד שכבר היו דורשים מאלהי העמים אשר המה הבל ידיעת הדברים העתידים ועזבו את י״י ונביאיו לזה ראה הש״י שיבא אליהו להגיד למלאכי מלך שמרון כי בעבור שדרש בבעל זבוב אלהי עקרון היחיה מחליו ועזב נביאי י״י הנה לא ירד מהמטה אשר עלה שם כי מות ימות ולזאת הסבה גם כן סבב שייראו ישראל את י״י במה שאמר אליהו לשר החמשים וחמשיו כשחשב לתפשו בכח למיעוט האמנתו בש״י ובנביאים אם איש אלהים אני תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמשיך והיה לו כן ולשר החמשים השני עד שבא השלישי והכיר לנביא מעלתו והתחנן לו שתיקר נפשו ונפש עבדיו אלה בעיניו ולפי שכבר הגיע מזה זה התועלת אשר היה ראוי שיהיה זה כלי אל שישובו ישראל לטוב הנה תמצא ביהורם בן אחאב שעשה זה הענין בו רושם עד שמיעט הרבה מהחטאים שהיה חוטא בהם אחאב.
הד׳ הוא להודיע שראוי לכל אדם שיהיה מפחד ממה שראוי שיפחד ממנו ולא יסמוך על הנס הלא תראה כי גם הנביא אליהו עם עוצם מעלתו בחדוש המופתים היה ירא מלבוא למלך אחזיהו ליעד לו זה הייעוד הרע עד שהבטיחו הש״י שלא יירא מפניו.
א. שתי התועלות הראשונות מופיעות במלכים א׳ כ״ב:מ״ג-נ״ד.
וכן היה גם כן מענשו של אחזיהו שנפל בעד השבכה בעליתו אשר בשמרון, והשבכה היא היתה כארובה שהיתה בעליתו ומונחים בה עצים והיו בה נקבים להאיר על הבית התחתון, ולכן נקרא שבכה שהוא מעין רשת, ומאותה נפילה חלה. והוא שלח את עבדיו שילכו לדרוש מבעל זבוב שהיה אלהי עקרון אם יעלה לו ארוכה מחליו?
השבכה – מעשה רשת, וכן: שבכים מעשה שבכה (מלכים א ז׳:י״ז).
בבעל זבוב – כן שם העבודת גלולים.
בעד השבכה – ארובה היתה ברצפת העליה, והיתה סתומה מעצים דקים עשויה כעין שבכה, ובעברו דרך עליה, נשברה ונפל דרך בה.
ויחל – נעשה חולה.
ויפול
ב. שאחזיהו נפל, והיה זה במקום שלא היה ראוי שיפול כי היה בעלייתו וחלה, ובכל זאת לא שב בתשובה ושלח לדרוש בבעל זבוב כי בראותו שהבעל לא ענה אותו בחר אלהים חדשים וגם כי הזבוב סימן המות וכומרי בעל זבוב היו מנבאים מי יחיה ומי ימות.
השבכה – מהבית התחתון עולים לעליה ע״י סולם פנימי, ובאמצע העליה מקום פנוי שממנו האורה הבאה דרך ארובה שעל הגג נכנסת בבית התחתון, וסביב סביב למקום פנוי זה יש מעקה עץ, ובין חלליו יסבכו פתילי ברזל כדי שלא יפלו התנוקות למטה דרך שם, ומפני זה כל המעקה קרוי כאן שבכה.
בעל זבוב – אולי דרשו בו העקרונים בעת חליהם, ופניו פני זבוב.
וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בהליכתו בְּעַד על הַשְּׂבָכָה – הרשת1 שכיסתה את הארובה שהיתה בַּעֲלִיָּתוֹ – בעליית ביתו2 של אחזיה אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן, וַיָּחַל – וְחָלָה3 מנפילה זו, ובכל זאת לא חזר בתשובה4 אלא וַיִּשְׁלַח – שלח מַלְאָכִים שליחים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ דִרְשׁוּ – תשאלו בְּבַעַל זְבוּב5 אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן6 אִם – האם אֶחְיֶה אני אבריא, ולא אמות מֵחֳלִי זֶה:
1. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת ציון.
2. ארובה היתה ברצפת העליה, והיתה סגורה מעצים דקים עשויה כעין שבכה, ובעברו דָּרַךְ עליה, נשברה ונפל, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. כך שם עבודת הגלולים הזו, מצודת ציון.
6. בגלל שראה שהבעל לא ענה לו בחר אלהים חדשים, ובחר את בעל זבוב משום שכמרי העבודה זרה הזו היו מנבאים מי יחיה ומי ימות, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ג) ⁠וּמַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗הי״י֗ דִּבֶּ⁠ר֙ אֶל⁠־אֵלִיָּ֣⁠ה הַתִּ⁠שְׁבִּ֔י ק֣וּם עֲלֵ֔ה לִקְרַ֖את מַלְאֲכֵ֣י מֶֽלֶךְ⁠־שֹׁמְ⁠ר֑וֹן וְ⁠דַבֵּ֣⁠ר אֲלֵהֶ֔ם הֲֽמִבְּ⁠לִ֤י אֵין⁠־אֱלֹהִים֙ בְּ⁠יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ⁠ם֙ הֹֽלְ⁠כִ֔ים לִדְרֹ֕שׁ בְּ⁠בַ֥עַל זְ⁠ב֖וּב אֱלֹהֵ֥י עֶקְרֽוֹן׃
But an angel of Hashem said to Elijah the Tishbite, "Arise, go up to meet the messengers of the king of Samaria, and say to them, 'Is it because there is no God in Israel that you go to inquire of Baal-zebub the god of Ekron?
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמַלְאֲכָא דַייָ מַלֵיל עִם אֵלִיָהוּ דְמִן תּוֹשָׁב קוּם סַק לִקְדָמוּת אִזְגַדֵי מַלְכָּא דְשֹׁמְרוֹן וּמַלֵיל עִמְהוֹן הֲלָא אֱלָהָא קַיָם דִשְׁכִנְתֵּיהּ שַׁרְיָא בְּיִשְׂרָאֵל אַתּוּן אָזְלִין לְמִתְבַּע בְּבַעַל זְבוּב טַעֲוַת עֶקְרוֹן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ומלאך השם דבר בנבואה אל אליהו שילך לקראת מלאכיו, ושידבר אליהם המבלי אין אלהים בישראל אתם הולכים לדרוש באלהי עקרון?
המבלי – הה״א בחטף פתח ובמאריך וכן חבריו שבענין. ורבים כמותם כמ״ש בסוף מאמר המאריך ופרשת בשלח על המבלי אין קברים.
מלאכי – שלוחי.
המבלי אין – המלה כפול לתוספות ביאור, ורצה לומר, וכי בעבור שאין אלהים בישראל וכו׳, בתמיה, הלא יש אלהים בישראל, ומדוע לא דרשתם בנביאיו.
(ג-ז) השאלות:
אליהו אמר המבלי אין אלהים בשם עצמו, והמלאכים ספרו שאמר גם זאת בשם ה׳, ובפסוק ט״ז גם אליהו שינה דבריו ואמר הכל בשם ה׳.
קום עלה לקראת – צוה לו,
א. שלא ילך אל המלך רק לקראת מלאכיו,
ב. שיאמר להם תוכחה על הליכתם, והתחלת התוכחה המבלי אין אלהים וכו׳ א״ל מעצמו לא בשם ה׳, והודיע להם, כי.
המבלי אין – כמו המבלי אין קברים (בשלח) שתי מלות ההכחשה לחזוק יותר.
וּמַלְאַךְ יְהוָה דִּבֶּר – ציווה1 אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי, קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי – שלוחי2 מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן שנשלחו ע״י אחזיה לשאול בבעל זבוב וְדַבֵּר אֲלֵהֶם כך: הַמִבְּלִי – האם בגלל3 שאֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל4 אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן?!:
1. מלבי״ם.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. בתמיהה, מצודת דוד ולדעת המלבי״ם התוספת של המילים המבלי אין וכו׳. נאמרה על דעת אליהו.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ד) וְ⁠לָכֵן֙ כֹּה⁠־אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ הַמִּטָּ֞⁠ה אֲשֶׁר⁠־עָלִ֥יתָ שָּׁ֛⁠ם לֹא⁠־תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּ⁠ה כִּ֣י מ֣וֹת תָּמ֑וּת וַיֵּ֖⁠לֶךְ אֵלִיָּֽ⁠ה׃
Now therefore thus says Hashem: You shall not come down from the bed where you have gone up, but you shall surely die.'" And Elijah departed.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּבְכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ עַרְסָא דִסְלֵיקְתָּא תַּמָן לָא תֵיחוּת מִנָהּ אֲרֵי מְמַת תְּמוּת וַאֲזַל אֵלִיָה.
וילך אליה – רוצה לומר: שכבר הלך לקרא׳ מלאכי מלך שומרון ואמר להם מה שצוהו הש״י.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

לכן אעפ״י שאתם אינכם שואלים את פי ה׳ אנכי אומר בשמו שלא יעלה המלך ממטתו כי מות ימות.
וילך – הלך לדרכו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

(ד) לכן כה אמר ה׳ המטה אשר עלית – שבעבור זה נגזר עליו מות.
וְלָכֵן בגלל פנייתך לבעל זבוב1, כֹּה אָמַר יְהוָה הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת, וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה לדרכו2 לפגוש במלאכי אחזיה לומר להם את הנבואה כדבר ה׳3:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. רלב״ג.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַיָּ⁠שׁ֥וּבוּ הַמַּ⁠לְאָכִ֖ים אֵלָ֑יו וַיֹּ֥⁠אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם מַה⁠־זֶּ֥⁠ה שַׁבְתֶּֽם׃
And the messengers returned to him, and he said to them, "Why is it that you have returned?⁠"
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְתָבוּ אִזְגַדַיָא לְוָתֵיהּ וַאֲמַר לְהוֹן מָא דֵין תַּבְתּוּן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והנה המלאכים האמינו בדבר האלהים ושבו אל אחזיהו והגידו לו הדבר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

(ה) וישובו המלאכים שמעו לתוכחת הנביא.
וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים – השליחים אֵלָיו – אל אחזיה מבלי ללכת לבעל זבוב, וזאת משום ששמעו לתוכחת הנביא1, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אחזיה מַה זֶּה שַׁבְתֶּם אֵלַי מבלי לדרוש בבעל זבוב כפי שציוותי?:
1. מלבי״ם.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיֹּ⁠א⁠מְ⁠ר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ ⁠עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣⁠אמֶר אֵלֵ֘ינוּ֮ לְ⁠כ֣וּ שׁ֘וּבוּ֮ אֶל⁠־הַמֶּ֣⁠לֶךְ אֲשֶׁר⁠־שָׁלַ֣ח אֶתְכֶם֒ וְ⁠דִבַּ⁠רְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ הֲֽמִבְּ⁠לִ֤י אֵין⁠־אֱלֹהִים֙ בְּ⁠יִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣⁠ה שֹׁלֵ֔חַ לִדְרֹ֕שׁ בְּ⁠בַ֥עַל זְ⁠ב֖וּב אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֑וֹן לָ֠כֵ֠ן הַמִּטָּ֞⁠ה אֲשֶׁר⁠־עָלִ֥יתָ שָּׁ֛⁠ם לֹא⁠־תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּ⁠ה כִּי⁠־מ֥וֹת תָּמֽוּת׃
And they said to him, "A man came up to meet us, and he said to us, 'Go, return to the king that sent you, and say to him, 'Thus says Hashem: Is it because there is no God in Israel that you send to inquire of Baal-zebub the god of Ekron? Therefore you shall not come down from the bed upon which you have gone up, but you shall surely die.⁠"
תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ לֵיהּ גַבְרָא סְלִיק לִקֳדָמוּתָנָא וַאֲמַר לָנָא אֱזִילוּ תוּבוּ לְוַת מַלְכָּא דִשְׁלַח יַתְכוֹן וּתְמַלְלוּן עִמֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הֲלָא אֱלָהָא קַיָם דִשְׁכִנְתֵּיהּ שַׁרְיָא בְּיִשְׂרָאֵל אַתְּ שְׁלַח לְמִתְבַּע בְּבַעַל זְבוּב טַעֲוַת עֶקְרוֹן בְּכֵן עַרְסָא דִסְלֵיקְתָּא תַמָן לָא תֵיחוּת מִנָהּ אֲרֵי מְמַת תְּמוּת.
(ו-ז) אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ לְכוּ שׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר ה׳ הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וגו׳. וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ – מה דמותו. וכגון זה: ״כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ״ (שמ׳ כו, ל).⁠1
1. השווה תרגום רס״ג לפסוק זה: כהיאתה אלתי אוריתהא; אלפאסי, ׳שפט׳, ב, עמ׳ 697: מה משפט האיש חִליה׳ (= מה משפט האיש – צורה); ריב״ג, אלאצול, ׳שפט׳, עמ׳ 739, שו׳ 28 (השורשים, עמ׳ 528); רד״ק לפסוקנו.
(ו-ז) [209ב] איש עלה לקראתנו ויאמר אלינו לכו שובו אל המלך אשר שלח אתכםא ודברתם אליו כה אמר יוי המבלי אין אלהים בישראל וג׳ וידבר אליהם מה משפט האיש מא היאתה ומתל דלך כמשפטו אשר הראית
א. אשר שלח אתכם ] ב: ליתא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

(ו-ח) השאלות:
למה האריך הול״ל מה משפט האיש הזה, הכי לא היה להם סימן אחר בו רק השער והאזור.
ויאמרו וכו׳ ודברתם אליו הם שינו את הסדר ואמרו גם התוכחה המבלי אין אלהים בישראל בשם ה׳, כי היו יראים לאמר לו שהוכיחם על ששמעו פקודת המלך, לכן אמרו שהיה כ״ז נבואה על המלך ושליחות אליו ושהם שבו להודיע לו דבר הנביא שבעבור שליחות זה ימות.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו השליחים, אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ לְכוּ שׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה הַמִבְּלִי – האם בגלל1 שאֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל2 אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן?! לָכֵן כיוון שפנית לעבודה זרה במקום לפנות לה׳ הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ עליה לשכב שָּׁם בגלל הפציעה שלך לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת עליה:
1. ראה הערה בפס׳ ג׳.
2. אע״פ שה׳ ציוה את אליהו להוכיח את השליחים שהלכו ולא את המלך, הם אמרו שגם התוכחה ״המבלי אין אלהים בישראל״ הנביא אמר בשם ה׳ למלך, כי פחדו לומר לו שהוכיחם אליהו על ששמעו לפקודת המלך, לכן אמרו שהכל נבואה למלך ושליחות אליו ושהם שבו להודיע לו דבר הנביא שבעבור שליחות זו ימות, מלבי״ם.
תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ז) וַיְדַבֵּ֣⁠ר אֲלֵהֶ֔ם מֶ֚ה מִשְׁפַּ֣ט הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר עָלָ֖ה לִקְרַאתְכֶ֑ם וַיְדַבֵּ֣⁠ר אֲלֵיכֶ֔ם אֶת⁠־הַדְּ⁠בָרִ֖ים הָאֵֽלֶּ⁠ה׃
And he said to them, "What was the manner of the man that came up to meet you and told you these words?⁠"
תרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמַלֵיל עִמְהוֹן מָא נִמוֹסָא דְגַבְרָא דְסָלֵיק לִקֳדָמוּתְכוֹן וּמַלֵיל עִמְכוֹן יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין.
מה משפט האיש – מה תארו. ותרגומו: מה נימוסא דגברא.
ונראה כי אלישע לא היה אז עמו כי פעמים היה מניחו באחת המקומות והיה הולך יחידי על ההרים להתבודד בנבואה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

מה משפט האיש – מה תארו, והתשובה מורה עליו. ור׳ דוד קמחי פי׳ עניינו החק והדת והתבונה.
מה משפט האיש – רוצה לומר: מה מנהג האיש וכן וכה משפטו כל הימים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ז-ח) והוא שאלם משפט האיש וסימניו, כדי לדעת מי הוא המלאך הדובר בם, ומאשר אמרו שהיה בעל שער ושהיה אזור על מתניו אזור עור, הכיר המלך כי אליהו התשבי הוא, ונראה שלא היה אז עמו אלישע, ולכן לא נזכר בספור הזה, כי אולי הניחו באחד מהמקומות ההם והיה הוא הולך מתבודד בנבואה:
משפט – מנהג.
מה משפט האיש – מה תארו ומלבושיו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(ז) וידבר אליהם הוא התפלא מדוע לא בא הנביא אליו בעצמו, אחר שלפי דבריהם היה עקר השליחות אל המלך אין דרך שהנביא ימסור שליחותו ביד אחר, ועפ״ז דן שזה יהיה אם הוא אינו נביא מוחזק, או אם לבוש בגדי עניים שבוש לבא בשער המלך, ועל זה אמר מה משפט האיש רצה לומר מה ענינו תוארו ומלבושיו, אחר אשר עלה לקראתכם וידבר אליכם ולא בא לדבר אלי, וגם חשב שבזה עבר על שליחותו וגם הקל בכבוד המלך וחייב מיתה, וגם זה נכלל במ״ש מה משפט רצה לומר מה ענינו ומה ענשו.
מה – נקוד סגול במקום פתח אולי מפני מ״ם חירק שאחריו, ואין אנו יודעים היטב הברת הנקודות בימי המנקדים למצוא טעם לדבר, כמו שאין אנו יודעים מדוע קודם חע״ה קמץ יבוא ג״כ סגול במקום פתח, הֶעשיר, הֶהָמון, הֶחכם, אֶחָד אַחַד, אַחַת אֶחָת.
משפט – מלבושו ותנועותיו ומהלכו לשפוט מהם מי הוא, ובכן יש לתיבת משפט הוראת הנהגה כמו מה יהיה משפט לנער (שופטים י״ג:י״ב), רק שם ר״ל איך תתנהג האשה עתה ואיך יתנהג הנער אחר הולדו.
וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אחזיה מֶה מִשְׁפַּט – מה תארו1 ומלבושיו2 והנהגותיו3 של הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם ולא עלה אלי4 וַיְדַבֵּר – ודיבר אֲלֵיכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?:
1. רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. כך משמע מרלב״ג ומצודת ציון.
4. כיוון שלא בא אליו חשב אולי הוא נביא שאינו מוחזק כנביא, או שהוא לבוש בגדי עניים שמתבייש להגיע כך למלך, לכן שאל מה ששאל, מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיֹּ⁠א⁠מְ⁠ר֣וּ אֵלָ֗יו אִ֚ישׁ בַּ֣עַל שֵׂעָ֔ר וְ⁠אֵז֥וֹר ע֖וֹר אָז֣וּר בְּ⁠מׇתְנָ֑יו וַיֹּ⁠אמַ֕ר אֵלִיָּ֥⁠ה הַתִּ⁠שְׁבִּ֖י הֽוּא׃
And they answered him, "He was a hairy man and girded with a leather belt about his hips.⁠" And he said, "It is Elijah the Tishbite.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ לֵיהּ גְבַר בְּעֵיל סַעֲרָן וְזַרְזָא דְמַשְׁכָא אַסִיר בְּחַרְצֵיהּ וַאֲמַר אֵלִיָה דְמִן תּוֹשָׁב הוּא.

רמז רכד

איש וגו׳ ואזור עור אזור במתניו – ר׳ חנינא בן דוסא אומר אותו איל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה. אפרו של איל הוא יסוד של מזבח הפנימי. גידים שלו היה לעשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בו. עורו הוא אזור עור במתניו של אליהו ז״ל. קרנו של שמאל הוא שתקע בו בהר סיני שנאמר ויהי קול השופר (שמות י״ט:י״ט). קרנו של ימין שהיא גדולה משל שמאל שהוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבא שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו׳ (ישעיהו כ״ז:י״ג).
אליהו התשבי – כי יודע היה כי מנהגו לאזור אזור עור, והיה ידוע כי בעל שער היה. ותימה הוא היאך לא היו מכירים אותו מלאכי מלך ישראל, והלא הוא היה רגיל עם אחאב ובשמרון? ואפשר כי אלו האנשים ששלח מלך ישראל לא היו אז בשמרון כשהיה אליהו רגיל שם, וזמן רב היה לאליהו שלא היה בשמרון מפני איזבל שאמרה להרגו, שהרי במלחמת בן הדד ראינו שלא היה שם, ולא במלחמות רמות גלעד, כי מיכיהו בן ימלא היה להם אז הנביא לי״י אשר בשמרון.
ואמר עוד: {ו}⁠אזור {עור אזור} במתניו – כי משפט הארץ ההיא גם היום לשאת חגורתם חיצונית על כל לבושם וגם עתה נוהגים כן בארץ הזאת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

בעל שער – מגודל בשער הרבה, וחגור הוא בחגורה של עור.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(ח) ויאמרו אליו והם רצו לדונו לכף זכות ויאמרו שמה שלא בא בעצמו מפני שהוא איש בעל שער ולא עשה שערו ואזור עור אזור במתניו ולא יבא אל המלך בלבוש כזה, והמלך הכיר כי אליהו התשבי הוא אשר לא יבוש לבא לפני מלך ושרים, וחשב שלא בא אליו מפני שנאתו את בית אחאב.
בעל שער – גדל פרע שער ראשו, אולי אליהו נזיר היה.
אזור – שרש אזר בחלוף אותיות אזל, חגורה שמשימים על מתניהם בלכתם בדרך.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו השליחים שלא ידעו כי אליהו הנביא הוא זה שדיבר איתם1, אִישׁ בַּעַל הרבה2 שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר – וחגורת עור3 אָזוּר – חגור4 הוא בְּמָתְנָיו, ולכן בשל הופעתו החיצונית לא בא כך למלך5, וַיֹּאמַר אחזיה שידע כי אליהו בעל שיער וחגור חגורת עור6, אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא זה אשר אינו מתבייש לבוא כך למלך, אלא משנאתו את בית אחאב לא רוצה לבוא אלי:
1. ולא הכירוהו מפני שלא היה מגיע לשומרון מאז שרצתה איזבל להרגו, רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד. ובמדרש, ר׳ חנינא בן דוסא אומר, אותו איל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה, ״אפרו״ של איל הוא יסוד של מזבח הפנימי, ״גידים״ שלו היה לעשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בו, ״עורו״ הוא אזור עור במתניו של אליהו ז״ל, ילקוט שמעוני.
4. מצודת דוד.
5. שרצו לדון אותו השליחים לכף זכות, מלבי״ם.
6. רד״ק.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיִּ⁠שְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר⁠־חֲמִשִּׁ֖⁠ים וַחֲמִשָּׁ֑⁠יו וַיַּ֣⁠עַל אֵלָ֗יו וְ⁠הִנֵּ⁠ה֙ יֹשֵׁב֙ עַל⁠־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר וַיְדַבֵּ֣⁠ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים הַמֶּ֥⁠לֶךְ דִּבֶּ֖⁠ר רֵֽדָה׃
Then the king sent to him a captain of fifty with his fifty. And he went up to him; and, behold, he sat on the top of the hill. And he spoke to him, "O man of God, the king has said, 'Come down.'"
תרגום יונתןר״י קראר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁלַח לְוָתֵיהּ רַב חַמְשִׁין וְחַמְשִׁין דְעִמֵיהּ וּסְלִיק לְוָתֵיהּ וְהוּא יָתֵיב עַל רֵישׁ טוּרָא וּמָלֵיל עִמֵיהּ נְבִיָא דַייָ מַלְכָּא מַלֵיל חוּת.
איש האלהים המלך דבר רדה – ונראה אם אלהיך מצילך מידו.
שר חמשים – כטעם ושרי חמשים ושרי העשרות (שמות י״ח:כ״ד).
וישלח אליו שר חמשים וחמשיו – רוצה לומר: ששלח לאליהו לכבודו לקרוא לו שר גדול שהיו חמשי׳ איש הולכים לפניו והלכו עמו החמשי׳ איש ההם.
איש האלהים המלך דבר רדה – ידמה מדבריהם שהם היו רוצים להביאו עמהם בהכרח מצד מצות המלך ולזה אמרו לו שיבא במצות המלך והרגיש אליהו מענינ׳ שאם לא יסכים ללכת מעצמו יקחוהו בכח למלאת מצות המלך ואז אמר להם כי מאחר שהם קוראים אותו איש אלהים הנה מזה הצד אינו תחת המלך ולא יועילו בחזקם עמו ולזה אמר ואם איש אלהים אני תצא אש מן השמי׳ ותאכל אותך ואת חמשיך, ולפי שהשר השני דבר אליו גם כן באופן שדבר אליו הראשון עשה אליהו שירדה אש גם כן ואכלה אותו ואת חמשיו אמנם השר השלישי לא הראה שיבא אליו בכח אבל בא אליו בתחנוני׳ ולזה לא עשה אליהו דבר כנגדו וגם לא היה מסכים לבא עם השר ההוא אל המלך ליראתו מהמלך ההו׳ ומאיזבל אמו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והנה אחזיהו שלח שר חמשים וחמישיו בעד אליהו וצוה אותם שיביאוהו בחזקה אם לא ירצה לבא בשמרון, כי ידע המלך שמפני איזבל אמו לא היה נכנס שמה זה ימים רבים, ולכן לא נזכר ענין אליהו במלחמות בן הדד ובמלחמת רמות גלעד. והנה שר החמשים אמר לו איש האלהים המלך דבר רדה, לא אמר המלך דבר שתלך לראותו כי חולה הוא על המטה כי אם המלך דבר רדה שתרד מראש ההר, כי אינו רוצה שתשב שם מתבודד. ולפי שראה אליהו שהיה שר החמשים מכין אנשיו להורידו בחזקה באף ובחמה וכדי בזיון וקצף.
וחמשיו – עם חמשים האנשים אשר הוא שר עליהם.
המלך דבר רדה – כאומר רד במצות המלך, כי אקחך עם אנשי.
(ט-טו) השאלות:
בראשון כתוב ויעל אליו וכן בשלישי ובשני לא כתוב כן, הראשון אמר המלך דבר והשני אמר המלך אמר, בראשון אמר וידבר אל שר החמשים ובשני אמר וידבר אליהם, למה בפסוק (י״ג י״ד) אמר שתי פעמים תיקר נפשי בעיניך.
וישלח ויעל אליו – השר הראשון לא ירא מפניו רק עלה אליו אל ראש ההר וידבר אליו בזה הלשון, אתה איש האלהים, אחר שהמלך דבר וצוה, אם כן רדה ואל תמרה פי מלך, (וידוע שיש הבדל בין דבור ואמירה שהדבור בא על הדבור הארוך ואמירה יבא גם על מלה אחת (כמ״ש בספרי התו״ה ויקרא סי׳ ג׳ באורך), ואם כן היה לו לומר המלך אמר רדה, וע״כ שמ״ש המלך דבר פי׳ שדבר דבר מלכות, ומלת רדה הוא פקודת השר).
איש האלהים וגו׳ – בעזות פנים אמר לו על כן נענש.
וַיִּשְׁלַח אחזיה אֵלָיו – אל אליהו לכבודו1 שַׂר הממונה על חֲמִשִּׁים אנשים, וַחֲמִשָּׁיו – ואת החמישים האנשים שהיו תחת פיקודו ביחד איתו2, וַיַּעַל השר אֵלָיו וְהִנֵּה אליהו יֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הָהָר, וַיְדַבֵּר אֵלָיו שר החמישים, וכך אמר לו: אִישׁ הָאֱלֹהִים!3 הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר – ציווה4 רֵדָה – רד אלינו ואל תמרה את פיו5:
1. רלב״ג.
2. רלב״ג, מצודת דוד.
3. ובמדרש, אליהו אחד מעשרה בני אדם שנקראו איש האלהים, ואלו הן: משה, אלקנה, עלי, דוד, שמעיה, עדו, אליהו, אלישע, מיכה, אמוץ, ילקוט שמעוני.
4. מלבי״ם.
5. מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י קראר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(י) וַיַּ⁠עֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗⁠הוּ וַיְדַבֵּ⁠ר֮ אֶל⁠־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁ⁠ים֒ וְ⁠אִם⁠־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן⁠־הַשָּׁ⁠מַ֔יִם וְ⁠תֹאכַ֥ל אֹתְ⁠ךָ֖ וְ⁠אֶת⁠־חֲמִשֶּׁ֑⁠יךָ וַתֵּ֤⁠רֶד אֵשׁ֙ מִן⁠־הַשָּׁ⁠מַ֔יִם וַתֹּ֥⁠אכַל אֹת֖וֹ וְ⁠אֶת⁠־חֲמִשָּֽׁ⁠יו׃
And Elijah answered and said to the captain of fifty, "If I am a man of God, let fire come down from heaven and consume you and your fifty.⁠" And fire came down from heaven and consumed him and his fifty.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתֵיב אֵלִיָה וּמַלֵיל עִם רַב חַמְשִׁין אִם נְבִיָא דַייָ אֲנָא תֵּיחוֹת אֶשְׁתָּא מִן שְׁמַיָא וְתֵיכוּל יָתָךְ וְיַת חַמְשִׁין דְעִמָךְ וּנְחָתַת אֶשְׁתָּא מִן שְׁמַיָא וַאֲכָלַת יָתֵיהּ וְיַת חַמְשִׁין דְעִמֵיהּ.
וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו – שרפה אותם, וכן: ״אֵשׁ אֹכְלָה הוּא״ (דב׳ ד, כד), ׳אש שורפת׳. וזאת משום ש״אכל״ בלשון – עיקרו אכילה. ולאכילה שני מובנים: האחד לגבי האוֹכֵל והוא צמיחתו, גדילתו והשמנתו. והשני לגבי הדבר הנאכל והוא התכלותו, הישחתו והתפוררותו. לכן הושאל המובן הראשון לחכמה, להשגה ולידיעה, אשר יחסן לנפש כיחס המזון לגוף מכיוון שבאמצעות החכמה וההשגה הנפש גדֵלה, מתעצמת ומתקיימת. ובהעדר הידע – תמות, תדעך ותכלה, שנאמר: ״דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ״ (מש׳ כה, טז), ״לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ״ (יש׳ נה, א).⁠1 הכול משל על החכמה וההשגה, וכמותם [יש] הרבה. והושאלה האכילה מהמובן השני, אשר יחסו לדבר הנאכל [הוא] היכחדות, כיליון ושריפה, שנאמר: ״וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם״ (ויק׳ כו, לח),⁠2 ״חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ״ (יש׳ א, כ),⁠3 ״וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה״ (במ׳ יא, א). ומכאן: ״וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו״ (בפסוקנו).⁠4
1. השווה פירוש רס״ג ליש׳ נה, א: מת׳ל חאג׳ה אלנאס אג׳מעין אלי אלעלם כחאג׳תהם אלי אלגדא (= ״המשיל צורך הבריות לחכמה כצורכם אל המזון״ [תרגום רצהבי]).
2. תרגום רס״ג: ויפניכם בלד אעדאיכם (= ארץ אויביכם תכלה אתכם).
3. תרגום רס״ג: אפניתכם באלסיף (= ״אכלה אתכם בחרב״ [תרגום רצהבי]).
4. השווה רמב״ם, מורה, ח״א, פרק ל, עמ׳ 70-69; ריב״ג, אלאצול, ׳אכל׳, עמ׳ 43 (השורשים, עמ׳ 28), בהזכירו את חיוג׳ (ללא הבחנה בין שני המובנים, כפי שהבחין הרמב״ם); פרחון, ׳אכל׳: ״כיליון״; רד״ק, השורשים, ׳אכל׳, עמ׳ ל. ניתן להצביע על דידקטיות מצד רת״י, אשר ראה כאן הזדמנות לדון בתיבה ״וַתֹּאכַל״ כאסם משתרך (= ״שם משותף״, הומונים), כלומר מילה בעלת מספר משמעים שונים זה מזה (אף על פי שיכול להסתפק בביאור המובן המקומי של תיבה זו בלבד, דהיינו כיליון).
ותרד אש מן השמים ותאכל אותו ואת חמישיו אחרקתהם וכדלך אש אוכלה הוא נאר מחרקה ודלך אן אכל פי אללגה אצלה אלאכל ואלאכל פלה מענייןא אחדהמא באלנסבה לל̃אכל והו נמאה וכברה ותסמינה אלתאניב באלנסבה ללשי אלמאכול והו פנאה ופסאדה ואצ׳מחלאלה פלדלך אסתעיר אלמעני אלאול ללעלום ואלאדראכאת ואלמעארף אלדיג נסבתהא ללנפס נסבה אלגדי ללג׳סם לאן באלעלם ואלאדראך תכבר אלנפס ותעט׳ם ויציר להא וג׳וד ובעדם אלעלם תמות ותט׳לם ותהלך פקיל דבש מצאת אכול דיך לכו שברו ואכלו כלהא מתל עלי אלעלם ואלאדראך ומתלהא כתיר ואסתעיר אלאכל מן אלמעני אלתאני אלדי נסבתה ללשי אלמאכול אלפנא אלהלאך ואלאחתראק פקיל ואכלה אתכם ארץ איביכם חרב תאכלו ותאכל בקצה המחנה ומן הדא ותאכל אותו ואת חמישיו
א. מעניין ] ב: מענאיין.
ב. אלתאני ] ב: אלב׳.
ג. על אלדי במקום אלתי ראה בלאו, עמ׳ 235, §361א.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

אמר אם איש אלהים אני כמו שאתה אמרת, אינני משועבד למלך ואיני תחת ידו, כי עבד אלהים אנכי, ואם הענין כדברי תצא אש אלהים מן השמי׳ ותאכל אותך ואת חמישיך, כדי שתדע שיש אלהים שופטים בארץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(י) ויענה וידבר אל שר החמשים כי חמשיו עמדו מרחוק רק הוא היה אצלו לכן ענה אותו לבדו, א״ל ואם איש אלהים אני איך העזת פניך נגדי ולכן תרד אש מן השמים.
חמשיך – א״כ גם לשאר מספרי העשירות נוכל לחבר כנוי ולומר דרך משל עשרַי (מעשרים), שלשיו, ארבעינו, ששיכם, שבעיהם.
וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל שַׂר הַחֲמִשִּׁים לבדו, כי אנשיו עמדו מרחוק1, וְאִם אכן אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי איך העזת פניך נגדי?!2 לכן תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל – ותשרוף אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ – חמישים האנשים שאיתך, וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל – ותשרוף אֹתוֹ – את שר החמישים וְאֶת חֲמִשָּׁיו – ואת חמישים האנשים שהיו איתו:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם. שהרגיש אליהו שהם רוצים להביאו בכח לקיים מצות המלך, רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיָּ֜⁠שׇׁב וַיִּ⁠שְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר⁠־חֲמִשִּׁ֥⁠ים אַחֵ֖ר וַחֲמִשָּׁ֑⁠יו וַיַּ֙⁠עַן֙ וַיְדַבֵּ֣⁠ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים כֹּה⁠־אָמַ֥ר הַמֶּ֖⁠לֶךְ מְ⁠הֵרָ֥ה רֵֽדָה׃
And again he sent to him another captain of fifty with his fifty. And he answered and said to him, "O man of God, thus the king has said, 'Come down quickly.'"
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וְתַב וּשְׁלַח לְוָתֵיהּ רַב חַמְשִׁין אוֹחֲרָנִין וְחַמְשִׁין דְעִמֵיהּ וַאֲתֵיב וּמַלֵיל עִמֵיהּ נְבִיָא דַייָ כִּדְנַן אֲמַר מַלְכָּא אוֹחִי חוּת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ולפי שבא שר חמשים אחר והוסיף על חטאתו פשע, באמרו כה אמר המלך מהרה רדה בזדון ובגובה לבו, השיבו כמו שהשיב לראשון ונשרפו כלם שם. והנה בחר אליהו להוריד האש עליהם ולשרפם, לפי שבהר הכרמל הוריד האש מן השמים לעיני אחאב ולעיני כל עבדיו, ואחרי שהמה ראו הנס האלהי ההוא בעיניהם ולא שתו לב אליו ובאו לפניו בזדון ובגובה לב, היה מענשם שישרפו באש, כי כל הקרב אל מקדש השם יומת, והנביא היה מקדש השם. ואין ספק שאליהו חשב שאחזיהו היה רוצה להרגו, ולכן התאמץ לנקום נקמת נפשו ולשרוף שרי החיל כדי שאחזיהו יפחד מלפניו ולא ישלח ידו בו, וכן היה דעתו לעשות לכל אשר יבא אליו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(יא) ויען וידבר אליו – השר השני התירא מעלות אל אליהו ועמד בתחתית ההר וקרא בקול, לכן אמר ויען שהוא מורה על הרמת קול, כמו ותען להם מרים, וגם שינה לשונו במ״ש כה אמר המלך מהרה רדה – שציוי מהרה רדה הוא ציוי המלך, המלך אמר זה לא דברי השר, שזה מורה במלת אמר כנ״ל פסוק ט׳.
ויען – בראשון כתוב ויעל אליו והנה יושב על ראש ההר, ובראש ההר נשרף והיה הוא וחמשיו לאפר, ובשני כתיב ויען, שהרים קולו מירכתי ההר או מחצי מעלתו, והשני לא ידע מאומה מגורל הראשון, ובכן העיז פניו גם הוא נגד הנביא ונענש.
וַיָּשָׁב אחזיה וַיִּשְׁלַח אֵלָיו – אל אליהו שַׂר חֲמִשִּׁים אַחֵר, וַחֲמִשָּׁיו – וחמישים האנשים שהיו תחת פיקודו איתו1, ואולם שר זה התיירא לעלות להר2, וַיַּעַן – ויצעק3 בקול4 וַיְדַבֵּר אֵלָיו שר החמישים, וכך אמר: אִישׁ הָאֱלֹהִים! כֹּה אָמַר אחזיה הַמֶּלֶךְ5 מְהֵרָה רֵדָה – רד מהר לבוא איתי למלך:
1. ראה הערה בפס׳ ט׳.
2. מלבי״ם.
3. רד״ק.
4. ויען הוא לשון הרמת קול, מלבי״ם.
5. ושר זה שינה מדיבורו של השר הראשון ואמר שהמלך ציוה שירד מהר, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יב) וַיַּ֣⁠עַן אֵלִיָּ⁠ה֮ וַיְדַבֵּ֣⁠ר אֲלֵיהֶם֒ אִם⁠־אִ֤ישׁ הָאֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן⁠־הַשָּׁ⁠מַ֔יִם וְ⁠תֹאכַ֥ל אֹתְ⁠ךָ֖ וְ⁠אֶת⁠־חֲמִשֶּׁ֑⁠יךָ וַתֵּ֤⁠רֶד אֵשׁ⁠־אֱלֹהִים֙ מִן⁠־הַשָּׁ⁠מַ֔יִם וַתֹּ֥⁠אכַל אֹת֖וֹ וְ⁠אֶת⁠־חֲמִשָּֽׁ⁠יו׃
And Elijah answered and said to them, "If I am a man of God, let fire come down from heaven and consume you and your fifty.⁠" And the fire of God came down from heaven and consumed him and his fifty.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וַאֲתֵיב אֵלִיָה וּמַלֵיל עִמְהוֹן אִם נְבִיָא דַייָ אֲנָא תֵּיחוֹת אֵשְׁתָּא מִן שְׁמַיָא וְתֵיכוּל יָתָךְ וְיַת חַמְשִׁין דְעִמָךְ וּנְחָתַת אֶשְׁתָּא מִן קְדָם יְיָ מִן שְׁמַיָא וַאֲכַלַת יָתֵיהּ וְיַת חַמְשִׁין דְעִמֵיהּ.
ויען אליה וידבר אליהם – ויען – כמו: ויען איוב (איוב ג׳:ב׳) הראשון, ועניתה ואמרת (דברים כ״ו:ה׳) – לשון צעקה בדבור.
אם איש אלהים אני תצא אש וגו׳ – גם זה אוצר י״י יבוא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(יב) ויען וידבר אליהם דבר אל כולם כי עתה עמד השר וחמשיו למטה והגם שזה לא העיז פנים כראשון בכ״ז אחר שחשב שאם עומד רחוק מאליהו לא יוכל לו, אמר אם איש אלהים אני גם זאת אעשה ולכן כתיב ותרד אש אלהים שמורה אש גדולה השורפת מרחוק.
וַיַּעַן – ויצעק1 בקול2 אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם – אל כולם3 אִם אכן אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי איך העזת פניך נגדי?!⁠4, לכן תֵּרֶד אֵשׁ חזקה השורפת מרחוק5 מִן הַשָּׁמַיִם, וְתֹאכַל – ותשרוף אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ – חמישים האנשים שאיתך, וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים חזקה6 מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל – ותשרוף אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו – וחמישים האנשים שהיו איתו7:
1. ראה רד״ק בפס׳ יא.
2. ראה מלבי״ם בפס׳ יב.
3. אל כולם שהיו כולם למטה ביחד, שהשר השני לא עלה אל ההר, כי חשב שאם יעמוד מרחוק אליהו לא יוכל לפגוע בו, מלבי״ם.
4. ראה מלבי״ם פס׳ י׳.
5. מלבי״ם. ולפי שגם השר הזה דיבר באופן שדיבר השר הראשון עשה אליהו שתשרפנו האש, רלב״ג.
6. מלבי״ם.
7. מה הכוכבים יכול אחד לשרוף את כל העולם כולו כך הם הצדיקים, כגון אליהו שירדה אש בדיבורו שנאמר ״ותרד אש אלהים מן השמים ותאכל אותו ואת חמשיו״, מדרש רבה פ׳ במדבר פ״ב.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יג) וַיָּ֗⁠שׇׁב וַיִּ⁠שְׁלַ֛ח שַׂר⁠־חֲמִשִּׁ֥⁠ים שְׁ⁠לִשִׁ֖ים וַחֲמִשָּׁ֑⁠יו וַיַּ֡⁠עַל וַיָּ⁠בֹא֩ שַׂר⁠־הַחֲמִשִּׁ֨⁠ים הַשְּׁ⁠לִישִׁ֜י וַיִּ⁠כְרַ֥ע עַל⁠־בִּרְכָּ֣יו⁠׀ לְ⁠נֶ֣גֶד אֵלִיָּ֗⁠הוּ וַיִּ⁠תְחַנֵּ֤⁠ן אֵלָיו֙ וַיְדַבֵּ֣⁠ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים תִּיקַר⁠־נָ֣א נַפְשִׁ֗י וְ⁠נֶ֨פֶשׁ עֲבָדֶ֥יךָֽ אֵ֛לֶּ⁠ה חֲמִשִּׁ֖⁠ים בְּ⁠עֵינֶֽיךָ׃
And again he sent the captain of a third fifty with his fifty. And the third captain of fifty went up, and came and fell on his knees before Elijah, and besought him, and said to him, "O man of God, please, may my life and the life of these fifty your servants be precious in your sight.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וְתַב וּשְׁלַח רַב חַמְשִׁין תְּלִיתָאֵי וְחַמְשִׁין דְעִמֵיהּ וּסְלֵיק וַאֲתָא רַב חַמְשִׁין תְּלִיתָאִין וּכְרַע עַל בִּרְכּוֹהִי לָקֳבֵיל אֵלִיָהוּ וּבְעָא מִן קֳדָמוֹהִי וּמַלֵיל עִמֵיהּ נְבִיָא דַייָ תִּיקַר כְּעַן נַפְשִׁי וְנַפְשָׁא דְעַבְדָךְ אִלֵין חַמְשִׁין בְּעֵינָךְ.
איש האלהים תיקר נא נפשי וגו׳ – אליהו אחד מעשרה בני אדם שנקראו איש האלהים (שאר קיטעא כתוב לעיל ברמז צ״א).
תִּיקַר נָא נַפְשִׁי – הנח הנעלם בין התי״ו לקו״ף הוא פה״פ והיה צריך להופיע בשווא נח, כמו ״תִּבְחַר״ (שמ״ב יט, לט), מן ״בחר״. ברם, היו״ד [היא] מן האותיות הנחות, ועשויה להיעלם.⁠1 והוא מן ״יָקָר בְּעֵינֵי ה׳⁠ ⁠⁠״ (תה׳ קטז, טו).
1. כלומר אות השורש יו״ד הפכה ל״נח נעלם״, וראה ריב״ג, אלאצול, ׳יקר׳, עמ׳ 294, שו׳ 29 (השורשים, עמ׳ 203), בהזכירו את חיוג׳. המושג ״נח נעלם״ מציין מהות פונולוגית שאיננה תנועה, הבאה אחרי תנועה ואין אחריה תנועה (כהגדרת בסל, ראה סוף הערה זו). לפי פרץ (פרשנותו, עמ׳ 18-16), מדובר באות מסוימת הנמצאת בפועל או בכוח אחרי תנועות מסוימות. עוד על ה״נח הנעלם״ כמונח וכתפישה מרכזיים במשנתו הדקדוקית של חיוג׳, ראה בסל, תורתו, עמ׳ 87-67.
תיקר נא נפשי אלסאכן אללין בין אלתא ואלקאף הו פא אלפעל וכאן חקה אלאט׳האר בשבאא סאכן מתל תבחר מן בחר לכן אליא מן חרוף אללין פתחתמל אלאכפא והו מן יקר בעיני יוי
א. דותן (אור ראשון, א, עמ׳ 117) העיר כי מדברי רס״ג משתמע שמוצא הכתיב של המונח ״שבא״ בבי״ת הוא מבבל, כתוצאה מפרשנות מוטעית של ההגייה הארץ-ישראלית של ״שוא״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(יג-טו) עד אשר בא השר השלישי ובכה והתחנן לו, ועם זה באהו הנבואה רד אותו אל תירא מלפניו, רצה לומר רד מראש ההר ולך עמו אל תירא לא מאחזיהו ולא מאיזבל אמו.
תיקר נא נפשי – תיקר ב׳ חד מלעיל וחד מלרע ובענין. ועיין מ״ש במאמר המאריך בתירוץ חקירה ראשונה.
שר חמשים שלשים וחמשיו – הוא הפוך, כמו שר חמשים וחמשיו שלישים.
תיקר נא נפשי – תהא נפשי יקרה וחשובה בעיניך, לבל תמית אותי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(יג) ויעל ויבא שר החמשים – עלה לבדו ובא לבדו, רצה לומר לא בא כבא עם צבא ומחנה להורידו בחזקה רק כבא לבדו לפייסו.
לנגד – באיזה ריחוק ממנו.
וַיָּשָׁב אחזיה וַיִּשְׁלַח שַׂר חֲמִשִּׁים אחר שְׁלִשִׁים – בפעם השלישית1, וַחֲמִשָּׁיו – וחמישים האנשים שהיו תחת פיקודו איתו2, וַיַּעַל השר לבדו לאליהו, ללא צבאו בדרך ענווה כדי לפייסו3, וַיָּבֹא שַׂר הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים! תִּיקַר נָא – יהיו נא יקרות4 נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה חֲמִשִּׁים האנשים שאיתי בְּעֵינֶיךָ, ולא תמית אותנו5:
1. כוונתו לומר ׳שר חמישים וחמישיו שלישים׳, דהיינו בפעם השלישית שר וחמישים אנשים נוספים, מצודת ציון.
2. ראה רלב״ג ומצודת דוד בפס׳ ט׳.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יד) הִ֠נֵּ֠⁠ה יָ֤רְדָה אֵשׁ֙ מִן⁠־הַשָּׁ⁠מַ֔יִם וַ֠תֹּ֠⁠אכַל אֶת⁠־שְׁ⁠נֵ֞י שָׂרֵ֧י הַחֲמִשִּׁ֛⁠ים הָרִאשֹׁנִ֖ים וְ⁠אֶת⁠־חֲמִשֵּׁ⁠יהֶ֑ם וְ⁠עַתָּ֕⁠ה תִּיקַ֥ר נַפְשִׁ֖י בְּ⁠עֵינֶֽיךָ׃
Behold, fire came down from heaven and consumed the first two captains of fifty with their fifties; but now let my life be precious in your sight'.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

הָא נְחָתַת אֶשְׁתָּא מִן שְׁמַיָא וַאֲכַלַת יַת תְּרֵין רַבָּנֵי חַמְשִׁין קַדְמָאִין וְיַת חַמְשִׁין דְעִמְהוֹן וּכְעַן תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינָךְ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

הנה ירדה אש מן השמים – ברוב ספרי הדפוס וכ״י שופר הפוך ביו״ד ובלא טעם אחר בדל״ת.
ותאכל וגו׳ – על שדברו בזדון.
ועתה – הואיל ואני באתי בהכנעה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(יד) הנה ירדה אש רצה לומר שאם תכלית ירידת האש להפיל מוראך עליהם הלא כבר ראו כחך שני פעמים, ואם היה זה מצד שדברו עזות הלא אני מתחנן תיקר נפשי בעיניך וגם כפל תיקר נפשי בראשון בקש בל ישרף אותו ואותם, ועל זה אמר נפשי ונפש עבדיך – ובשני בקש שילך אתו שאם לא כן יהרגנו המלך על שלא הביאו בחזקה, ועל זה אמר תיקר נפשי בעיניך.
הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֶת שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים וְאֶת חֲמִשֵּׁיהֶם על שדיברו אליך בזדון1, וְעַתָּה הואיל ואני באתי בהכנעה2 תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ ולא תמית אותנו3: ס
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. ראה מצודת דוד בפס׳ יג׳. ואם תכלית ירידת האש היא להפיל מוראך עליהם, הנה כבר ירדה האש פעמיים וראו את כוחך בפעמים אלה, ואם בגלל שהראשונים דיברו אליך בחוצפה, אני מדבר אליך בתחנונים, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(טו) ⁠וַיְדַבֵּ֞⁠ר מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙י״י֙ אֶל⁠־אֵ֣לִיָּ֔⁠הוּ רֵ֣ד אוֹת֔וֹ אַל⁠־תִּירָ֖א מִפָּ⁠נָ֑יו וַיָּ֛⁠קׇם וַיֵּ֥⁠רֶד אוֹת֖וֹ אֶל⁠־הַמֶּֽ⁠לֶךְ׃
And the angel of Hashem said to Elijah, "Go down with him; do not be afraid of him.⁠" And he arose and went down with him to the king.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמַלֵיל מַלְאָכָא דַייָ עִם אֵלִיָהוּ חוֹת עִמֵיהּ לָא תִדְחַל מִן קֳדָמוֹהִי וְקָם וּנְחַת עִמֵיהּ לְוַת מַלְכָּא.
רד אותו – פירוש: עמו. וכן: וירד אתו אל המלך – ירד עמו והלך אל המלך, כי השר עלה אל קצה ההר ואליהו היה בראש ההר.
אל תירא מפניו – כי מתיירא היה שיוליכנו למלך, והיה ירא מן המלך מפני שהתנבא עליו רע שימות. או היה ירא מפני איזבל אמו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

רד אותו – רד עמו.
וירד אותו – וירד עמו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(טו) קום רד אותו – תחלה שלא נצטוה ללכת התירא, ועתה שנצטוה היה שליח מצוה ולא ירא רע.
אל תירא – אל תעש עצמך כאלו אתה ירא מפני המלך.
וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ, רֵד1 אוֹתוֹ – עימו2 ולך לאחזיה ואַל תִּירָא מִפָּנָיו של אחזיה המלך מפני הנבואה הרעה שניבאת לו, וגם אל תירא מפני איזבל אימו3, וַיָּקָם אליהו וַיֵּרֶד אוֹתוֹ – עימו4 אֶל הַמֶּלֶךְ אחזיה5:
1. כי השר עלה אל קצה ההר ואליהו היה בראש ההר, רד״ק.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. רד״ק.
4. רד״ק, מצודת דוד.
5. ולאחר שנצטווה מאת ה׳ נעשה שליח מצווה ולא התיירא, מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַיְדַבֵּ֨⁠ר אֵלָ֜יו כֹּה⁠־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ יַ֜עַן אֲשֶׁר⁠־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֮ לִדְרֹשׁ֮ בְּ⁠בַ֣עַל זְ⁠בוּב֮ אֱלֹהֵ֣י עֶקְרוֹן֒ הֲֽמִבְּ⁠לִ֤י אֵין⁠־אֱלֹהִים֙ בְּ⁠יִשְׂרָאֵ֔ל לִדְרֹ֖שׁ בִּדְבָר֑וֹ לָ֠כֵ֠ן הַמִּטָּ֞⁠ה אֲשֶׁר⁠־עָלִ֥יתָ שָּׁ֛⁠ם לֹא⁠־תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּ⁠ה כִּי⁠־מ֥וֹת תָּמֽוּת׃
And he said to him, "Thus says Hashem, 'Since you have sent messengers to inquire of Baal-zebub the god of Ekron, – is there is no God in Israel to inquire of His word? – therefore you shall not come down from the bed upon which you have gone up, but you shall surely die.⁠"
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּמַלֵיל עִמֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר יְיָ חֲלַף דִשְׁלַחְתָּא אִזְגַדִין לְמִשְׁאַל בְּבַעַל זְבוּב טַעֲוַת עֶקְרוֹן הֲלָא אֱלָהָא קַיָם דִשְׁכִנְתֵּיהּ שַׁרְיָא בְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁאַל בְּפִתְגָמֵיהּ בְּכֵן עַרְסָא דִסְלֵיקְתָּא תַמָן לָא תֵיחוֹת מִנָה אֲרֵי מֵימַת תְּמוּת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואז הלך ודבר נבואתו ונתקיימה כדברו. הנה התבאר מזה הסבה למה הרג אליהו שרי החמשים וחמשיהם, והותרה השאלה הראשונה: וממה שאמר שמלך אחזיהו שנתים, תראה דבר אלהי, שירבעם בחטאיו הניח במקומו בנו נדב ומלך שנתים, ובעשא שבא אחריו בפשעו הניח במקומו אלה בנו ומלך שנתים גם כן, ואחאב ברשעתו הניח במקומו אחזיהו ומלך שנתים, כי היה ממשפט האלהים שימותו בניהם אשר יקומו אחריהם בקצרות שנים כלם שנתים, להעיר שמתו כלם מסבה אחת והיא חטא הע״ז:
יען אשר שלחת – עתה שינה לשונו והקדים יען אשר שלחת להודיע שלכן יענש, ולא יכול להקדים המבלי אין אלהים שעל זה יכול להשיב שלא ידע מקום הנביא ואם ידרש לו, מה שאין כן אל האנשים הקדים המבלי אין אלהים, לאמר שאין צריך לבעל זבוב כי בא דבר ה׳ אליו.
וַיְדַבֵּר אליהו אֵלָיו – אל אחזיה, כֹּה אָמַר יְהוָה יַעַן – בגלל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ מַלְאָכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן אתה תיענש1, הַמִבְּלִי – וכי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ בִּדְבָרוֹ שאתה צריך לשלוח לשאול את הע״ז?! לָכֵן על התנהגותך זו הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם בגלל פציעתך לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה, כִּי מוֹת תָּמוּת עליה:
1. והקדים לומר שהעונש הוא על כך ששלח לשאול בבעל זבוב, ולא מפני ״המבלי אין אלהים״ כדי שלא ישיב שלא ידע היכן נמצא הנביא (שהרי אליהו הסתתר מפניו), מלבי״ם.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיָּ֜⁠מׇת כִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֣הי״י֣⁠׀ ⁠אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֣⁠ר אֵלִיָּ֗⁠הוּ וַיִּ⁠מְלֹ֤ךְ יְ⁠הוֹרָם֙ תַּחְתָּ֔יו⁠ ⁠בִּשְׁנַ֣ת שְׁ⁠תַּ֔יִם לִיהוֹרָ֥ם בֶּן⁠־יְ⁠הוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְ⁠הוּדָ֑ה כִּ֛י לֹא⁠־הָ֥יָה ל֖וֹ בֵּֽן׃
So he died according to the word of Hashem which Elijah had spoken. And Jehoram began to reign in his stead in the second year of Jehoram the son of Jehoshaphat king of Judah; because he had no son.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וּמִית כְּפִתְגָמָא דַייָ דְמַלֵיל אֵלִיָהוּ וּמְלַךְ יְהוֹרָם תְּחוֹתוֹהִי בִּשְׁנַת תַּרְתֵּין לִיהוֹרָם בַּר יְהוֹשָׁפָט מַלְכָּא דְבֵית יְהוּדָה אֲרֵי לָא הֲוָה לֵיהּ בַּר.
וימלוך יהורם תחתיו – אחיו היה.
בשנת שתים ליהורם בן יהושפט – אפשר לומר כן? והלא מלך בשנת תשע עשרה ליהושפט, שהרי אחזיה מלך בשבע עשרה, ומלך שנתים, ובסמוך נמי כתיב: בשנת שמונה עשרה ליהושפט מלך יהורם (מלכים ב ג׳:א׳), ויהושפט מלך עשרים וחמש שנים קודם שמלך יהורם בנו. אלא ראוי היה יהושפט ליהרג ברמות גלעד, ובשכר שזעק תלה לו שבע שנים, ומאותה שעה הוא מונה לבנו (תוספתא סוטה י״ב:ב׳).
And Yehoram reigned in his place. He was his brother.
In the second year of Yehoram, son of Yehoshafat. Is it possible to say this? Did he not reign in the nineteenth year of Yehoshafat? For Achazyah reigned in the seventeenth year [of Yehoshafat] and he reigned for two years,⁠1 and also, below it is written, "In the eighteenth year of Yehoshafat,⁠"2 that Yehoram reigned, and Yehoshafat reigned twenty-five years before Yehoram, his son, reigned.⁠3 But, Yehoshafat deserved to be killed in Ramos Gilad, but as a reward for [his] crying out, his [death] was suspended for seven years,⁠4 and from that time [Scripture] counts [the years] to his son.⁠5
1. The root of the word is חלה (=to become ill).
2. He did not reign for a full two years. He reigned during two different years, and his total reign might have been less than one year, covering only the last few months of one year and the first few months of the following year (Ralbag).
3. Below 3:1.
4. According to Radak, the seven years discrepancy is resolved as follows. Yehoshafat gave over the throne to Yehoram during his lifetime because he wanted to establish Yehoram as his successor and to prevent conflict among the brothers. This occurred at the end of Yehoshafat's reign. The first seven years of Yehoram's reign were while his father was alive. The second year of Yehoram's reign corresponds with the year that Yehoram son of Achov became king over Yisroel, as stated below in 3:1.
5. Tosefta Maseches Sotah 12:2.
וימלך יהורם תחתיו – אחיו היה.
בשנת שתים ליהורם בן יהושפט – מלך יהורם מלך ישראל, אמר ר׳ יוסי איפשר לומר כן והלא הוא מלך משנת תשע עשרה ליהושפט, אלא לעיניין שנאמר ויזעק יהושפט וי״י עזרו וגו׳ (דברי הימים ב י״ח:ל״א) ממה שהיה יהושפט ראוי ליהרג באותה שעה ובשכר שזעק תלה לו הכתוב שבע שנים ועלתה מלכותו לבנו ומאותה שנה הוא מונה לבנו.
בשנת שתים ליהורם בן יהושפט – היאך היה זה? והלא אמר למטה כי מלך בשנת י״ח ליהושפט, ויהושפט הלך עמו למלחמת מואב, והנה היה מלך בימי יהושפט שבע שנים, כי יהושפט מלך כ״ה שנים. אלא שיהושפט המליך את יהורם בנו בחייו מפני מחלוקת אחיו, כמו שאומר בדברי הימים: ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור (דברי הימים ב כ״א:ג׳), ומה היה צריך לומר זה, ידוע הוא כי המלוכה היא לבכור! אלא שנראה כי היה מחלוקת בין בניו, לפיכך נתן לו המלוכה בחייו, ומלך בחיי אביו שבע שנים, ובשנת שתים למלכות יהורם זו שמלך בחיי אביו, מלך יהורם בן אחאב על ישראל.
כי לא היה לו בן – לא היה לאחזיהו בן, לפיכך מלך יהורם אחיו תחתיו.
ובסדר עולם: בשנת שתים ליהורם בן יהושפט – אפשר לומר כן? והלא הוא מלך משנת שמונה עשרה ליהושפט! אלא לענין שנאמר: ויעזור יהושפט וי״י עזרו ויסירםא אלהים ממנו (דברי הימים ב י״ח:ל״א) ראוי היה יהושפט ליהרג באותו שעה לפי שהיה עוזר לרשע, ובשכר שזעק תלה לו האל ז׳ שנים ועלו לבנו, ועוד נכתבנו (רד״ק מלכים ב ח׳:ט״ז).
א. בפסוק: ״ויסיתם״.
וימלך יהורם – זה היה אחי אחזיהו ושניהם בני אחאב כמו שיפרש עוד, ולכן נתן טעם לזה כי לא היה לו בן כלומר לאחזיה.
בשנת שתים ליהורם בן יהושפט מלך יהודה – יש בכאן ספק חזק והוא שלא יתכן שיחיה אחזיהו עד שנת שתים ליהורם בן יהושפט וזה שכבר מלך בשנת שבע עשרה ליהושפט ולא מלך כי אם שתים שני׳ כמו שקדם וכבר מלך יהושפט עשרים וחמש שנה ולזה לא יתכן שנאמר שהתחיל למלוך יהורם בן אחאב בשנת שתים ליהור׳ בן יהושפט ואם אמרנו שכבר התחיל למלוך יהור׳ בן יהושפ׳ בחיי אביו מעת מות אחאב הנה לא יתכן מה שאמר ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור שהרי החזיק בה בחייו והנה זכר במה שיבא כי בשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה הלך יהורם בן יהושפט מלך יהוד׳ וזה ממה שיוסיף עוד ספק על זה ועוד שאחר זה כתב כי בשנת אחת עשרה ליורם בן אחאב מלך אחזיה על יהודה ובמקום אחר כתב כי בשנת שתים עשרה ליורם בן אחאב מלך אחזיה על יהודה וזה לאות כי כשיאמר בשנת כך למלך כך הנה פעם ירצה בו שעברו אותן שנים למלך פעם ירצה שהמלך בשנ׳ ההיא ויהי׳ הרצון באמרו בשנ׳ אחת עשר׳ ליורם בן אחאב שכב׳ עברו לו אחת עשרה שנה והיא בשנת שתים עשרה והרצון באמרו בשנ׳ שתים עשרה הוא שכב׳ היה בשנה ההיא, והנר׳ בעיני כי מפני החתון שהיה ליהושפט עם אחאב היה יהושפט מולך אחרי מות אחאב עם מלך ישראל כל ימיו כי היו חולקים לו כבוד בני אחאב מפני היותו זקן והתחתן באחאב ולזה תמצא שאמר בשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה והרצון בו שיהושפט היה מנהיג מלכות ישראל עמו וכאילו היה יהושפט מלך ישראל גם כן והוא מבואר שהוא מחוייב שיהיה פירושו כן כי אי אפשר שיהיה הרצון בו שתהי׳ שנת חמש ליהושפט כי שנת החמש ליהורם בן אחאב היא שנת עשרי׳ וחמש ליהושפט אחר שכבר מלך אז יהורם בן יהושפט ובזה הדרך נאמר שעד שהתחילה השנה השנית למלכות יהורם מלך יהודה היה מלך יהודה משתתף עם יהורם בן אחאב בהנהגת המלכות כי כבר תמצא במלחמותיו שהיה יהושפט תמיד עמהם, והנה לישב כל אלו הפסוקים ידמה בעיני שהשנה שמלך בה אחזיה היתה שמנה עשרה ליהושפט ר״ל שכבר עברו לו שבע עשר׳ ובמלוך יהורם עברו ליהושפט שמונה עשרה שנה והיה בשנת התשע עשרה ובשנה שעברו חמש שנים ליהורם בן אחאב מלך ישראל מלך יהורם בן יהושפט מלך יהודה ובזה לא יפול שום ספק כי כשעברו לאחאב ארבע שנים מלך יהושפט ונשארו לאחאב י״ח שנים מקוטעים ולזה לא עברו ליהושפט במותו כי אם י״ז שני׳ שלמים והיה בשנת שמנה עשרה ומלך אחזיה שתי שנים מקוטעים ומת כשהיה יהושפט בשנת התשע עשרה ואחר כן יהושפט פחות משש שנים כדרך שלקח מהשנה העשרים וחמש מעט ואז עברו חמש שנים ליהורם בן אחאב והיא בשנה הששי׳ וכשעברו לו אחת עשרה שנה והיה בשנה השתים עשרה בדרך שלקח מהשתים עשרה יותר ממה שלקח מהשנה הששי׳ הנה כבר עברו ליורם בן יהושפט יותר משש שנים שלמים והיותר היה קצתו מהשנה הראשונה ליהורם בן יהושפט וקצתו היה מהשנה השמינית ונחשב לו זה שמנה שנים ולא היה כי אם שש שני׳ ויותר מעט ולפי שהשנה הראשונה ליהורם בן יהושפט לא היתה אלא זמן מועט מאד כמו שבארנו הנה לא נראה בזמן ההוא היות מלך יהודה בלתי משתתף עם מלך ישראל בהנהגת ישראל ולא הראה לו זה עד בא השנה השנית ליהורם מלך יהודה והנה בזה הדרך נתישב כל זה בלי שום ספק.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וזכר שמלך יהורם תחתיו והוא היה גם כן בן אחאב, ולפי שלא היה בן לאחזיהו מלך אחיו תחתיו, ואמר שהיה זה בשנת שתים ליורם בן יהושפט והוא קשה, כי למטה יאמר שמלך בשנת שמונה עשרה ליהושפט, ויהושפט הלך עמו למלחמת מואב, והנה היה מלך בימי יהושפט שבע שנים, כי יהושפט מלך עשרים וחמש שנים, אלא שיהושפט המליך את יהורם בנו בחייו מפני מחלוקת אחיו, כמו שאמר בדברי הימים (דברי הימים ב כ״א ג׳) ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור, ומה היה צריך לומר זה? וידוע הוא כי המלוכה ירושה לבכור, אלא שהיה מחלוקת עם בניו עליה ולפיכך נתן לו המלוכה בחייו, ומלך אם כן יהורם בחיי אביו שבע שנים, ובשנת שתים למלכות יהורם זה שמלך בחיי אביו מלך יהורם בן אחאב על ישראל. ובסדר עולם (פרק י״ז) דרשו זה לענין ויזעק יהושפט ויי׳ עזרו, אמרו ראוי היה יהושפט ליהרג באותה שעה, לפי שהיה עוזר לרשע, ובשכר שצעק אל השם תלה לו הכתוב שבע שנים ועלו לבנו. והרלב״ג כתב כי מפני החתון שהיה ליהושפט עם אחאב אחרי מות אחאב, נשאר יהושפט מולך על ישראל כל ימיו, כי היו חולקין לו כבוד בני אחאב מפני היותו זקן וחותן אביו, ובזה הדרך נאמר שעד שהתחילה השנה השנית למלכות יהורם מלך יהודה, היה מלך יהודה משתתף עם יהורם מלך ישראל בהנהגת המלכות, כי כבר תמצא במלחמותיו שהיה יהושפט תמיד עמו בהם, ולפי זה השנה שמלך בה אחזיה היתה שמונה עשרה ליהושפט, רצה לומר שכבר עברו לו שבע עשרה שנה למלכותו ובמלוך יהורם עברו ליהושפט שמונה עשר׳ שנה, והיה אם כן בשנת התשע עשר׳ שנה, ובשנה שעברו חמש שנים ליהורם בן אחאב מלך ביהודה בן יהושפט ובזה לא יפול שום ספק, כי כשעברו לאחאב ארבע שנים מלך יהושפט, ונשארו לאחאב י״ח שנים מקוטעים, ולזה לא עברו ליהושפט במותו כי אם י״ז שנים שלמים, והיה בשנת שמונה עשרה, ומלך אחזיה שתי שנים מקוטעים ומת כשהיה יהושפט בשנת התשע עשרה, ואחר כן חיה יהושפט פחות משש שנים, בדרך שלקח מעט משנת העשרים וחמש, ואז עברו חמש שנים ליהורם בן אחאב, והיא בשנה הששית, וכשעברו לו אחת עשרה שנה, והיא בשנת השתים עשרה, בדרך שלקח מהשתים עשרה יותר ממה שלקח מהשנה הששית, הנה כבר עברו ליהורם בן יהושפט יותר משש שנים שלמים, והיותר היה קצתו מהשנה הראשונה ליהורם בן יהושפט, וקצתו היה מהשנה השמינית ונחשב לו זה שמונה שנים, ולא היה כי אם שש שנים ויותר מעט, ולפי שהשנה הראשונה ליהורם בן יהושפט לא היתה אלא זמן מועט מאד כמו שהתבאר, הנה לא נראה בזמן ההוא היות מלך יהודה בלתי משתתף עם מלך ישראל בהנהגת ישראל, ולא הראה לו זה עד בואו השנה השנית ליהורם מלך יהודה, זהו דרך החכם ביישוב הפסוקים:
וימלוך יהורם – אחי אחזיה בן אחאב.
בשנת שתים ליהורם בן יהושפט – אמרו רבותינו ז״ל (תוספתא סוטה י״ב:ב׳) מעת שהלך יהושפט אל רמות גלעד לעזור לאחאב, מונין המלכות גם לבנו, על כי היה ראוי ליהרג אז, על שעזר לרשע, והעת ההיא הם שתי שנים, כי אז נהרג אחאב, ומיד מלך בנו אחזיה, וימי מלכו שנתים ומת, ומיד מלך יהורם אחיו.
כי לא וכו׳ – שימלוך תחתיו, לזה מלך אחיו.
וַיָּמָת אחזיה כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלִיָּהוּ וַיִּמְלֹךְ על ישראל יְהוֹרָם אחיו1 תַּחְתָּיו, וזה היה בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לִיהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט2 מֶלֶךְ יְהוּדָה, ואחיו יהורם מלך אחריו כִּי לֹא הָיָה לוֹ לאחזיה3 בֵּן שימלוך תחתיו:
1. רד״ק.
2. ואע״פ שמלך בשנת י״ט ליהושפט, שהרי אחזיה מלך בי״ז ומלך שנתיים, ובפרק ג׳ פסוק א׳ כתוב ״בשנת י״ח ליהושפט מלך יהורם״, ויהושפט מלך עשרים וחמש שנים קודם שמלך יהורם בנו, אלא אמרו רבותינו ז״ל (תוספתא סוטה יב, ב) מאותו זמן שהלך יהושפט מלך יהודה אל רמות גלעד לעזור לאחאב, מונין המלכות גם לבנו, שכן היה ראוי יהושפט ליהרג אז על שעזר לרשע, רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.
3. רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יח) וְ⁠יֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אֲחַזְיָ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא⁠־הֵ֣מָּ⁠ה כְ⁠תוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּ⁠מִ֖ים לְ⁠מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Now the rest of the acts of Ahaziah which he did, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Israel?
תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁאַר פִּתְגָמֵי אֲחַזְיָה דַעֲבַד הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲחַזְיָהוּ מלך ישראל אֲשֶׁר עָשָׂה במלכותו הֲלוֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: פ
תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144